היכולת לראות מציאות חיובית שיש בה הצלחה, סיפוק, נחת רוח ואהבה מותנית במרכיבים המעצבים את הזיכרונות שלנו ומתוכם שואבים אנו את המסקנות המעצבות לנו את המציאות הניגלית ומתהווה בכל יום מחדש.

אם זיכרונותינו מספרים סיפור של כאב נגלה במציאות שלנו אחיזות לכאב, באנשים שנפגוש ובבני משפחה שיאשרו לנו כי מגיע לנו לכאוב.

לדוגמא: אחות במחלקה גריאטרית שטיפלה באימה הקשישה מצאה את ייעודה בטיפול בחולים סיעודיים מתוך בחירה ותחושת שליחות. ועוד: ילד שהוריו היכו אותו, נהג לאיים על אישתו חדשות לבקרים במשפט"תיזהרי ממני, את לא יודעת למה אני מסוגל?", האיפוק המודע נעלם במצב של שיכרות וביום שמחת חתונת ביתו, התנפל על אחד האורחים במכות נאמנות רק בגלל משפט שולי שאמר לו.

מה אנחנו סוחבים ? מה המטען הרגשי המצוי באמתחתנו?, מה הרגש שמנהל אותנו? . על איזה זיכרון הוא יושב?

החיים מנתבים אותנו ומציבים שוב ושוב מראות שמחזירות אותנו לעצמנו ומציבות מולנו אתגרים בלתי צפויים שמשחזרים שוב ושוב את הרגשתנו.

היכולת לראות דרך עדשות הצבעים את המראות שהאדם רואה, את זווית הראיה הייחודית שלו לראות את העולם ולהבין ולדעת את המשמעות הרגשית שהמאובחן נותן מציאות שלו, ליחסים שלו עם כל אחד מהאנשים החשובים בחייו, בדרך פשוטה וישירה מאפשרת גישה לאמת רגשי הנעלמת בד"כ מבני אדם וגם מהעיניים של האדם עצמו שאינו מבין את התגובות של עצמו, חוזר שוב ושוב על דפוסי התנהגות ותפקוד שמרחיקים אותו מהיעדים שהציב לעצמו ומונעים ממנו להגשים את חלומותיו.

הצבעים נוגעים באמיתות שמעצבות חיים והבנת אמיתות אלה מאפשרת טיפול מדוייק , חוויתי וקצר באופן משמעותי המביא לתוצאות משנות חיים.