הצבעים בשיטת ד"ר פנינה מאור, משוחחים עם המוח בשפה חושית. השפה,  עמה מדבר מוח ימין. יתרה מזו הצבעים שהם תדרי אור , מגרים ומגיבים לקובצי  זיכרונות עם תמונות.

קבצי התמונות אוחסנו כסרטים שצילמו אירועים בחיינו בעיקר בתקופה שלא היה לנו אוצר מילים להגדיר את החוויות שחווינו, כלומר בתקופה הטרום וורבאלית  שלנו .  סרטים אלה אוחסנו בגרעין השקד=האמיגדלה, שהוא המחסן הרגשי הקדום ביותר  במוח ובשפת העם ניקרא : תת מודע.

כלומר בתת מודע יש מידע חווייתי/רגשי השמור בצורת קבצי תמונה , מידע  שאין לו הסבר מילולי . ומצוי כאבן שאין לה הופכין, המכבידה על הזיכרון כיוון שהיא תופסת מרחב זיכרון רב מאוד (כדרכם של קבצי תמונה). מידע זה סוחף  אנרגיה חיונית , כיוון שהמוח החושב=ההיגיון ניסה ומנסה בכל רגע ורגע,  להגן עלינו מפני זעזועים רגשיים,  לכן מקפיד להשאיר את החוויה הפוגעת צפונה בתוך התת מודע . תהליך הגורם לו להתעסק בעבר במקום לקדם את העתיד.

המידע  בתת מודע , כולל גם חוויות רגשיות משמעותיות  שחוו הורינו בחייהם. חוויות  שהיו כ"כ קשות שצילקו את נפשם והשפיעו על מבנים באישיותם. והם מצדם , לרוב באי ידיעה חרטו בנפש שלנו את צלקות מצוקתם.. וגרמו לנו לחיות כאילו אנחנו חווינו ממש את האירוע שהם חוו.

לדוגמא הורים שחוו את השואה ו/או אובדן  משמעותי ואו גירושים או טראומות משמעותיות אחרות, לרוב ישתדלו לא לספר את אשר הם עברו. אולם דווקא השתיקה משאירה צלקת שהולכת ומעמיקה כיוון שהילד חווה  נתק  וחוסר חיבור עם הוריו ותחושה של חוסר אמינות בין מצבם הרגשי לבין המסר שהם מעבירים אליו.

כלומר הילד, חיי כאילו הוא חווה את הטראומה והטראומה המוטבעת בתת מודע שלו , חיה קיימת ונושמת וכתוספת יוקר הוא חי עם תחושה שאין הוריו מצויים בשבילו, שהם חיים, נמצאים ונוכחים במציאות אחרת שהוא אינו נוכח בה. הוא חווה בדידות , כאב ואכזבה שצוברת עם הזמן תסכול וכעס.

דווקא חשיפה של אירועים בחיי ההורים באמצעות צבעים, אומרת ד"ר מאור תאפשר לילד הבנה, הכלה וקבלה של ההורה ותחושה של חיבור ושייכות שהילד כ"כ זקוק לה.

הטיפול בשיטת ד"ר מאור, (בכלים מעולם היצירה החווייתית: פסיכותרפיה בצבעים,  ביבליותרפיה,  פסיכודרמה , דמיון מודרך  ועוד…) מאפשר זיהוי , הצפת המידע (גם אם ההורים כבר אינם בחיים ) , חישוף הזיכרון  והתבוננות חווייתית באירוע), יוצר הבנה של תרחישים בחיי ההורים , תחושת אמפתיה לעצמו ולהוריו , תהליך בו הילד חש שאין לו צורך בתסכול ובכעס  הוא מוחל להוריו ומשתחרר מההטבעה.  תהליך המאחה את הצלקת הרגשית, מאפשר תחושת חופש חדשה שמביאה הקלה ומזור על נפשו ויוצרת מרחב פנוי לבניית חיים חדשים שיש בהם זרימה של אנרגית החיים בנפש ובגוף. תחושה של שליטה ויכולת לזהות מציאות אחרת שבתוכה יש תחושות הקלה, שמחה וסיפוק